לכל אדם יש מאגר של זיכרונות ושל סיפורי חיים, וכל סיפור חיים הוא סיפור היסטורי – היסטוריה מסופרת מנקודת מבט של היחיד.
הסיפור הביוגרפי והאוטוביוגרפי שופך אור על האווירה ועל התרבות שבה התרחש. מתוך סיפור חייו של היחיד, של הגיבור, ניתן ללמוד על אירועים ועל התרחשויות היסטוריות המשמשים כרקע, והם חלק בלתי נפרד מן הסיפור.
זאת ועוד: כל סיפור חיים הוא סיפור של ניסיון, של התמודדות עם הצלחה וכישלון. אנשים שהקימו, יש מאין, מפעלים ופרויקטים, כמו למשל, המפעל הציוני וההתיישבותי, אנשים שהשתתפו בפעולות ובשליחויות חשאיות, שהקימו אימפריות כלכליות ורכשו ידע בלעדי וחוויות ייחודיות, והם רוצים לשתף בהם את קרוביהם או לחלוק עם הכלל.
ודווקא הקרובים ביותר: הילדים, הנכדים והנינים, אומרים "לא ידענו". ברוב המקרים הם אינם יודעים מה קרה להורים שלהם או לסבים שלהם בצעירותם. הילדים והנכדים שמכירים את הוריהם ואת סבא וסבתא מגיל מסוים, לא תמיד ניתנה להם הזדמנות לשמוע ולדעת על הקשיים שחוו ועל התהפוכות שעברו בשלב מוקדם של חייהם.
ולכן התיעוד הוא מעניין וחשוב לילדים, לנכדים... ובייחוד בשבילך...
זה לא קל לעלות זיכרונות, אבל בכל תהליך של כתיבה יש אלמנט של ריפוי ושל החלמה.
וכשהספר יוצא לאור רוב האנשים מרגישים התעלות, רוממות רוח, אפילו אושר.