אוטוביוגרפיה של בניימין גייגר

בנימין גייגר - אחש מזקני צפת

הסיפור האישי של בנימין גייגר הוא סיפורה של העיר צפת. בנימין נולד ב-1924 והוא דור שישי, מבני היישוב הישן שרבים מהם התפרנסו מיראת שמיים ומכספי ה'חלוקה'. סבו יוסף צבי גייגר היה אחד מבכירי הקהילה ונודע כצייר הנאיבי הראשון. ציוריו מקשטים את קירות מוזיאון ישראל בירושלים.

בספרו מתאר בנימין את ההווי ואת האווירה המיוחדת ששררה בעיר, את שפת היידיש שבה דיברו אנשיה, את הקולות ואת המראות, את הטעמים ואת הריחות, המלווים אותו עד היום. כמו כן הוא משרטט את הטיפוסים הססגוניים, שהתהלכו בסמטאות צפת ובאו גם לבית סבו כדי לבקש עצה או עזרה.

בנימין מדגיש את היחסים הטובים ששררו בין היהודים לשכניהם הערבים. פרעות תרפ"ט תפסו את יהודי צפת בלתי מוכנים. בנימין, שהיה רק בן חמש, ניצל מסכין שלופה אחוזה בידי ערבי. הוא הצליח לברוח לבית הכנסת אבריץ' ולהסתתר בתוך ביב שופכין. האירועים הטראומטיים נחרטו עמוק בתודעתו ובתודעתם של יהודי העיר.

בהיותו בן שתים עשרה הצטרף בנימין לארגון ה'הגנה', בן שבע עשרה התגייס ליחידת הנוטרים. במלחמת השחרור התמנה גייגר לפקד על קטע ד', שנחשב הבעייתי והמסוכן ביותר. בנימין מספר על מאבקם ההרואי של הלוחמים בני המקום, שעצרו בגופם את הערבים ומנעו מהם לפרוץ לרובע היהודי.

ב-1947, בעיצומם של הקרבות, נישא בנימין לרחל, דור שישי בצפת שהשתתפה גם היא בהגנה על העיר. לימים הוענק לשניהם התואר "יקיר העיר".