סיפור חיים של נפתלי אליעזר חסן – ליום השנה כתבה נועה חסן את הספר לזכרו של האיש שלה שהיה רק בן חמישים ואחת.
הספר הוא אוסף של סיפורים קצרים – תמונות, מראות וקטעי זיכרונות, מתובלים בדמיון, המספרים על ימי ילדות רחוקים ועל ימים מאוחרים שלאחר הקמת המשפחה.
סיפור שכתבה רינה כרמוש לנכדה בן העשר – מארג של סיפורים משעשעים, שופעי הומור ושזורים ברגעי עצב.
סיפור חיים אישי של ציפ משולב בסיפור הקמת המדינה. היא נולדה בקלוז' שבטרנסילבניה, למשפחה אמידה. ילדותה נקטעה כשהמשפחה נאלצה לברוח מאימת הנאצים.
זהו סיפור חיים של רומק ומירה פיין וספר המנציח את זכרו של אילן פיין ז"ל, נווט וטייס בחיל האוויר, שהשתתף במלחמת יום הכיפורים ונהרג ב-13 במרץ 1975, בטיסת אימונים.
סיפור חיים של הלה וישראל (איזק) נפתח בקרקוב, עיר הולדתם. מלחמת העולם השנייה קטעה את נעוריהם. הם נפגשו בשדה התעופה רקוויצה שם עבדו בעבודות כפייה.
"בגלות תימן נולדנו, גויים עוינים שכנינו, להרכין ראש נאלצנו, דתנו לא המרנו…" כך נפתח סיפור חיים של בנימין שמחי, המתאר בשיר ובחרוז את הסיפור האישי שלו
אוטוביוגרפיה של אבבץ' מתחילה בכפר קטן באתיופיה, בשם אילה. בילדותה בילתה יחד עם ילדי הכפר במשחקים וגם עזרה להורים, להביא מים מהבאר ולקושש עצים להבעיר, אבל תמיד חלמה ללכת לבית ספר וללמוד.
בספר זה סוקר ירגה ארטה את המורשת ואת ההיסטוריה של עדת "ביתא ישראל" באתיופיה שהחלה, לפי מסורת העדה, בימיו של שלמה המלך ומלכת שבא
דינה הצליחה להימלט מציפורני הנאצים כשברחה עם בני משפחתה לשטחי הכיבוש של ברית המועצות. הם היו במחנות כפייה בסיביר
ספר הזיכרונות של שושנה (ראייזי) נפתח בעיירה בורשה שברומניה. היא חזרה לביתה ובידה תעודת הערכה של כיתה ח, סוף שליש ב
משה דקל (חסקלביץ) נולד במינכן להורים ניצולי שואה. בילדותו ניסה לשאול את הוריו על אודות חייהם בשנות המלחמה, ונתקל בשתיקה.
חוברת המכילה קטעי זכרונות שכתב לוי טאובר, המחולקים לשלוש חטיבות: זכרונות ילדות אישיים; זכרונות ילדות ובגרות מהעיירה קאליש
