אוטוביוגרפיה לספר זיכרון

לפני זמן לא רב התקשרה אליי בחורה ובישרה לי שאביה, ד"ר נתנאל דורון, נפטר. הוא היה לקוח שלי. ספרו נהר התקווה יצא לאור בהוצאת דפי חיים, ב-2007. הגעתי ל'שבעה'. הספר של ד"ר דורון  נהר התקווה עבר מיד ליד והפך מבוקש מאוד. כל אחד מהיושבים רצה לעלעל בו, להתבונן בתמונות, לקרוא בין דפיו על עוד אפיזודה מחייו של האיש היקר שכבר איננו איתנו.

ואז סיפרו לי ילדיו שכאשר הוציא אביהם את הספר, שתים-עשרה שנה קודם, הם אפילו לא קראו בו,  אבל כעת, לאחר מותו, מצאו את עצמם קוראים בספר שוב ושוב ומגלים בו אירועים המספרים על דמותו הנפלאה שהם לא שיערו בדעתם ולא ידעו כלל, והם הזמינו עוד חמישים עותקים.

וזה בקצרה סיפור חייו –

נתנאל נולד בבריסל, ב-1936. כשפרצה המלחמה נשלח לכפר פלמי וצעירה נוצרייה בשם ליזה קרסאראס גידלה אותו כאילו היה בנה והצילה את חייו. הוא עלה לארץ ולמרות קשיי התאקלמות והיעדר השכלה פורמלית, הצליח לסיים את הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית. מצויד בידע שם לו למטרה לסייע לארצות נכשלות. בנחישות ובהתמדה השיג את מטרתו, רכש תואר דוקטור, התקבל לעבוד באו"ם ונשלח מטעמם ליבשת השחורה ולמדינות מתפחות אחרות באסיה הרחוקה.  כך הגיע למלווי, לוולטה עלית, לאנגולה, לניג'ר ולמדינות שכוחות אל, שלא זכו לתשומת לב מהקהילה הבינלאומית. יחד עם משלחת מהאו"ם הקימו חוות חקלאיות ונתנאל לימד את המקומיים, מלבד את האל"ף-בי"ת גם שיעור בזריעה וחריש, וכיצד להוציא דוחן מהאדמה הצחיחה. וכך כותב נתנאל על שליחותו בניג'ר, למשל, "בסיוע צוות של כשבעים מומחים, רובם בעלי ניסיון פדגוגי, וכן בזכות התמיכה הבלתי מסויגת של השלטונות, הצליח המפעל החינוכי לעשות את הבלתי ייאמן – להוריד 'מן מהשמיים' ולטפח חקלאות במדבר-שממה… לאחר תקופה קיבלתי שיר שכתב נער מוסלמי-מקומי, בן לשבט נודד, שהיה אנאלפבית והצליח, בזכות הפרויקט שהקמנו, ללמוד בתיכון ואף התגלה כבעל כישורי שירה – או"ם, אתה הוא נהר התקווה. האם באמת אין לך מטלות אחרות, אלא רק לשהות בקרבנו, בקרב העולם המדוכא הזה, עולם מקופח כתוצאה ממטר בלתי פוסק של אסונות…"

לצד ההצלחות חווה נתנאל קשיים ותסכולים כשראה לנגד עיניו איך הפרויקטים שאמורים היו להביא מזור לאוכלוסייה, נהרסו, נכחדו, סכומי עתק ירדו לטימיון, בשל השחיתות השלטונית ובשל מלחמות בלתי פוסקות בין השבטים. ולמרות הכול התמיד נתנאל בשליחותו. סיפור חיים על ניצול שואה שפעל ללא ליאות במשך שלושים שנה, להציל את האוכלוסייה המקומית מעוני, מבערות וממגפות.

סיפור חיים שהפך מאוטוביוגרפיה לספר זיכרון.