דניאל אברהמי - מארץ אבותי אל ארץ הקודש

חייו ופועלו של דניאל אברהמי שזורים בהקמת המדינה ומשולבים בפיתוחה של העיר תל אביב שבה נולד ב-29 בדצמבר 1929, בשכונת קרטון היא כרם התימנים של היום. הוריו עלו מתימן והתיישבו בשכונה לאחר שמצאו אותה מתאימה מבחינת תושביה ובתי הכנסת שבה.

הספר מתאר את החיים בשכונה שהייתה ללא תשתיות של מים זורמים, ביוב וחשמל, אך יחסי השכנות הטובים חיפו על הדלות והמחסור. בנעוריו החל  דניאל לעבוד במוסך של עיריית תל אביב. הוא וחבריו תפסו את מקומם של הפקידים שגויסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. דניאל הצטרף לשורות ההגנה ובמלחמת העצמאות נלחם על שחרור העיר תל אביב יפו. בתום  המלחמה חזר לעבודתו בעיריית תל אביב, הצטרף למחלקה שהוקמה, "מחלקת יפו והשכונות", והיה שותף בשיקום השכונות ובהקמת המשמר האזרחי. בזכות כישוריו התמנה דניאל לראש המחלקה במהרה הפך עוזרם של ראשי העיר דאז שלמה (ציץ") להט ורוני מילוא.

 

 

הניצחון שלנו - יוסי לנר

"הניצחון שלנו" הוא סיפור של שואה ותקומה. הניצחון הפרטי של תרצה ונתן ששרדו את השואה, הוא גם ניצחונה של אומה.

תרצה נולדה ב-1926 בסנטה שביוגוסלביה. היא הייתה מודעת ליהדותה כשהצטרפה לתנועת בית"ר. באביב 1944 עם פלישת הגרמנים, נקטעו נעוריה. תרצה ובני משפחתה נשלחו לאושוויץ. היא חוותה את השואה בבלוק 23, משם הועברה למחנה עבודה על גבול רוסיה. כשחזרה לסנטה בתום המלחמה גילתה שאיש מבני משפחתה לא נותר בחיים.

נתן נולד ב-1910 בבודפשט. הוא נשלח לעבודות פרך ושרד. הגורל הפגיש בין תרצה לנתן. האודים המוצלים התחתנו, עלו לארץ הקימו משפחה והיו ממקימי המושב קדרון.

 

 

 

נולדתי פעמיים - סיפורה של חנה יחימוביץ

חנה נולדה ב-1933 בוורשה בשם רבקה וגדלה עם בני משפחתה בבית גדול, שופע חום ואהבה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה נאלצה המשפחה לעבור לגטו. במשך כשלוש שנים גרו בדירות מסתור, עד שהמצב נעשה מסוכן ביותר.
האם בראנה פטמן הייתה נחושה להציל את בתה. את בנה הצעיר אברימל'ה לא יכלה להציל כיוון שהיה נימול. בראנה סחבה את בתה על גבה דרך תעלות הביוב אל מחוץ לגטו ומסרה אותה לידי משפחה פולנית תמורת כסף ותכשיטים. "את תחיי, ואל תשכחי אותנו," ציוותה האם על בתה בת השמונה וקרעה אותה מזרועותיה.
המשפחה הפולנית נתנה לה את השם אנה והחביאה אותה בתוך כוך מאחורי ארון, שם "התגוררה" כשנה, כשהיא מורעבת, בודדה וחרדה לגורלה. כשנכנסו הרוסים לוורשה גירשו הפולנים את אנה מביתם והורו לה ללכת לבית החולים שנמצא בשליטת הרוסים, שם קיבלה מהנזירות אוכל, מיטה ויחס חם ואף הוטבלה לנצרות. כשבע שנים גדלה בחיק הנזירות ונדדה בין בתי יתומים, רוב הזמן בודדה והתגעגעה לאמה, עד שפגשה את הנזירה האחות פאולה, שלקחה אותה תחת חסותה והעניקה לה אהבה, תזונה משובחת וחינוך משובח. אנה נרשמה לאוניברסיטה, בתוך ארבע שנים סיימה תואר ראשון ושני בגיאולוגיה ומורפולגיה, זכתה במשרה במכון הגיאולוגי בוורשה ורכשה חברים פולנים, אבל לא שכחה לרגע את צוואת אמה וידעה שלעולם לא תינשא לגוי.
ב-1957 כשגירש ראש ממשלת פולין את היהודים מארצו, עלתה לארץ, קיבלה את השם חנה, ובזכות מלגה שקיבלה נרשמה ללימודי דוקטורט בגיאולוגיה באוניברסיטה העברית. במקביל עבדה במכון הגיאולוגי הישראלי. עד שפגשה את אהבת חייה משה יחימוביץ, גם הוא שורד שואה. הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: הבכורה שלי, עיתונאית וראשת מפלגת העבודה לשעבר, והבנים אברהם (אבי) ויעקב (קובי), וארבעה נכדים, כולם לומדים באוניברסיטאות. סיפור על שואה ותקומה.

 

 

 

הזוהר שבדוד

ספר הנצחה לזכרו של דוד זוהר ז"ל, מהדמויות הבולטות והמוערכות בעירו אופקים שנפטר באופן פתאומי והוא בן שישים וחמש בלבד. לצד סיפור חייו הספר מספר על אופיו ומתאר את תכונותיו ומעלותיו: איש משפחה חם, אוהב ונדיב ואיש מקצוע חסר פשרות. כקבלן ניתב את יכולותיו המקצועיות לטובת בני עירו ולרווחת הקהילה החרדית. מעשי הצדקה של דוד מתועדים בספר שיזמה אשתו שולה, הזוהר שבדוד, לאתר להנצחת המורשת שלו. יהי זכרו ברוך!

 

חיי - מלאכי דגני

סיפור חייו של מלאכי דגני נפתח בימי ילדותו, ילדות רווית נדודים. הוא נולד בקיבוץ צאלים להורים ניצולי שואה שעלו מצרפת ב-1951. הוריו עזבו את הקיבוץ, עברו מיישוב ליישוב שבהם עבד אביו יורם אייזיקמן כמדריך חקלאי, עד שנשלח האב להיות מדריך חקלאי במדינות אפריקה, דהומי וחוף השנהב.

כשחזרו הוריו מהשליחות למד מלאכי בתיכון בבאר טוביה, התגייס לקורס טיס (75), הודח בשלב מתקדם והוצב כסמל מבצעים בבסיס חיל האוויר באל עריש, הוא עבר קורס קציני בקרה והוצב ביחידת הבקרה הצפונית. דגני נשלח להשתלמות בניו יורק על מטוס הדיה והיה ממקימי טייסת  192. כבקר מוטס בכיר השתתף בשורה של פעילויות ומבצעים ובהם תקיפת הכור בעירק.

בהמשך נשלח דגני ללימודי הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון, בסיומם התמנה למפקד מעבדת האלקטרוניקה בטייסת, מילא שני תפקידים בכירים במפא"ת, והשתחרר בדרגת סגן אלוף.

דגני הקים את חברת "למדה הנדסת מערכות בע"מ" המתמקדת בייעוץ בתחומים טכנולוגיים שונים ולמרות מחלת CIPD שבה לקה ב-2004 המשיך בפעילותו בחברה, בפרויקטים משותפים עם התעשייה האווירית.

זהו סיפור על נחישות ויוזמה והרבה תעצומות נפש.

 

 

געגועים תלויים - אילנה כורם

זהו ספר שירים שכתבה בדם ליבה של אילנה צדק-כורם, אישה רוויית נדודים, זיכרונות דואבים ותשוקה לחיים. היא נולדה ב-1940 בהמאדן שבאיראן ומשם עברה עם בני משפחתה לכרמאנשאה ולטהרן. ב-1955, בהיותה בת שש-עשרה, הוברחה המשפחה באישון לילה במשאיות לעיראק ועלתה בהיחבא לישראל. וכאן, בארץ, שוב מסע נדודים, ממחנה אוהלים ב"שער העלייה" שבחיפה לירושלים, לעבודה מעייפת במתפרה, תוך כדי לימודים כדי לרכוש השכלה, מתוך רצון עז ללמוד את השפה ואת התרבות החדשה, להשתייך ולבטא את קולה.

בהיותה בת תשע-עשרה חזרה המשפחה המצומצמת לאיראן כדי לגלות שנותרה חסרת כול, ומשם שוב לישראל, לקיבוץ אלונים ולירושלים ללמוד ולעבוד.

המסע, המחסור, קשיי הקליטה וההסתגלות ביחד עם התשוקה לגמוע ולהתקדם, הפכו את אילנה ללוחמת ללא חת. הזיכרונות, החלומות והכמיהה נפרקו בצורת שירים על גבי דפים מצהיבים. השירים שאוצרים בתוכם סיפור חיים נאספו על ידי בנותיה של אילנה והפכו לספר המבטא סיפור של אהבה גדולה ושל אומץ לב להביט נכוחה על החיים, להתגבר ולהשלים.

 

 

 

מילים מהדהדות חיים

מסמכים עתיקים, תעודות, מכתבים ותמונות ישנות שגילתה אופירה לאחר מותו של סבה הנערץ מורי טובים סעדיה זצ"ל, הם שהניעו בה את הרצון לצאת למסע אל העבר ולהתחקות אחרי קורות משפחתה.

סבא מורי טובים נולד ב-1897 בכפר נגדאלבעדאן שבתימן, הצטיין בלימוד תורה ונחשב עילוי. הוא שימש כמלמד תורה, פוסק הלכה, שוחט ומוהל. אירועים היסטוריים בשילוב אמונה דתית חזקה הובילו את מורי טובים לאסוף את בני משפחתו שמספרם הצטמצם בעקבות המגיפה הספרדית ולעלות לארץ ישראל. לאחר מסע רצוף תלאות הגיעו לנמל יפו והשתקעו בשכונת מחנה יוסף (היום שבזי), משם עברו לשכונת מכבי החדשה ולימים – לשכונת התקווה. מורי טובים החל לעבוד כמוהל. עבודתו זו לא סיפקה פרנסה והוא עבד גם בבנייה ויחד עם ארבעת בניו השתתפו בבנייתה של תל אביב הקטנה. ואולם הבן יפת  נפקד, ורק תמונתו האילמת נותרה על הקיר. בעקבות המסע אל העבר נחשפה תעלומת הבן הנעדר הוא יפת בן טובים, שהתנדב ללא ידיעת הוריו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, שירת בחיל החפרים, נלקח בשבי הגרמני, ולא חזר...

זהו סיפורם של בני הקהילה התימנית, החלוצים שעלו לארץ ישראל בתחילת המאה ולקחו חלק פעיל בהקמת המדינה.

 

 

 

בדרה - מזל בן שי גיבלי

בדרה הוא שם ילדותה של מזל בן שי גיבלי שנולדה בתימן, הגיעה בגיל צעיר עם משפחתה לארץ ישראל. הם התיישבו במושב גדעונה שבעמק יזרעאל והתפרנסו מגידולי ירקות ומשק עזר. הבנות נרתמו לעזרת ההורים בעבודות הבית ובשדה משום שהפרנסה הייתה בדוחק אבל שמחה הייתה על מה שיש. בהשפעת הוריה ויתרה מזל על גיוסה לצה"ל, סיימה לימודי הוראה ובלחץ ההורים נישאה, ולא לבחיר ליבה.

בסיפור חייה מספרת מזל בשפה עשירה וציורית על דמויות וטיפוסים ססגוניים שהתגוררו בגדעונה בתקופת ילדותה ומתארת את אורח חייהם ואת הערכים של עולי תימן: על חשיבות המסורת והמסגרת המשפחתית, ועל המתח שבין החינוך הפטריאכלי השמרני שקיבלה בבית ובין מטען הערכים של בני הקיבוצים שאותם פגשה בבגרותה.

מזל בן שי מתגוררת בעפולה ופרסמה עד כה שלושה ספרי ילדים, שהתקבלו באהדה: בחצר הגן שלי, מעשה בקוקורינה מנומרת וביצת הפתעה. כמו כן פרסמה ספר שירים: ערפילי אהבה.

 

 

 

 

מגשים את החזון - סיפורו של יצחק אליה

יצחק אליה, תושב נבטים, הוא שיזם את הרעיון להקים מוזיאון לתולדות יהדות קוצ'ין. בסיפור חיים שלו מתוארים המאמצים העצומים שהשקיע כדי להתגבר על הספקנות ועל חוסר האמונה ביכולתו להתמודד עם מיזם כה שאפתני. בנחישות ובעמל רב אסף את כל אותם פריטים יקרי ערך המאכלסים את המוזיאון שהפך אתר מורשת ואתר עלייה לרגל.

ב-1954 עלה יצחק מקוצ'ין עם בני משפחתו. הם התיישבו בנבטים, בלב השממה, והפכו את המדבר לגן פורח. איציק למד בפנימיית אשל הנשיא, התמחה בענף המטעים והצאן ובסיום לימודיו התמנה לתפקיד רכז המטעים בקיבוץ שדה בוקר, שם התיידד עם דוד בן גוריון והתחבב עליו מפני שראש הממשלה הראשון ראה ביצחק מגשים החזון שלו. גם לאחר שעזב את שדה בוקר וחזר למושב בתפקיד גזבר ומזכיר, נשמרו קשריו עם בן גוריון שהיה אורח הכבוד בחתונתו עם שרה, ילידת קוצ'ין, ואף חתם על הכתובה שלהם.

את רוב חייו הקדיש יצחק לפעילות חברתית ולעשייה ציבורית, זאת בנוסף לעבודתו בחקלאות, בעיקר בגידול פרחים, עד שפרש בעקבות המשבר שפקד את החקלאות. יצחק התקבל לתפקיד רכז מוניציפלי של המועצה האזורית בני שמעון. במקביל טיפח תחביבים, בהם רכיבה על סוסים. ביוזמתו נערכה תחרות מרתון סוסים בנגב וגם בזכותה עלתה נבטים על המפה.

אחרי מות

יצחק אליה

 

 

 

המלאך מאיסטנבול - מאיר חסדאי

שני מדליוני זהב שהטביע דון מרכדו בן חסיד בבית המלאכה שלו בטולדו, הם שהניעו את הרצון להתחקות אחרי הסיפור של המשפחה שנדדה בעקבות הגירוש מספרד לאמסטרדם, עברה לבלקן.

במרכז הרומן אהבתם של נעמי ודינר. הם נפגשו ב"חצר הגדולה" שבמרכז הקהילה היהודית בעיירה קירקלרלי שבתורכיה. אולם אותה אהבת נעורים תמימה ועיקשת אינה מתממשת. ויקטור בכר, בעל מפעל טקסטיל באיסטנבול, מגיע לקירקלרלי, פוגש את נעמי במקרה, מתאהב בה ומוכן "לתת הרבה מאוד" תמורת ידה.

בעל כורחה מובלת נעמי לחופה. היא נעקרת מביתה ומאהובה ועוברת עם בעלה לביתו המפואר באיסטנבול. לאט ובהדרגה היא מסתגלת למעמדה והופכת דמות דומיננטית בקהילה וגם משמשת יד ימינו של ויקטור בניהול המפעל. ואולם הזמן אינו משכיח ממנה את דינר. ליבה נותר חצוי.

דינר הנטוש לא מוצא טעם בחייו. הוא מוותר על חלומו ללמוד רפואה ועולה לארץ, מתגייס לצה"ל, משרת בצנחנים ונודע כקצין מוערך ואמיץ. עד שיד הגורל שוב מתערבת ומפגישה בין השניים בנסיבות ששניהם לא פיללו...

מאיר חסדאי, יליד תורכיה, עלה לארץ במסגרת עליית הנוער, התגורר ברחובות. במשך עשרים שנה חקר את תולדות משפחתו וטווה עלילה צבעונית ומרתקת המתארת ברגישות את ההווי המשפחתי ואת התרבות והמורשת של הקהילות היהודיות בתורכיה ובבלקן. המחבר מתאר את כמיהתם העזה של בני הקהילה לעלות לארץ ישראל, מספר על תרומתם הכבירה לטובת העם היהודי וחושף את פעילותם החשאית למען הקמת המדינה.

זה סיפור אהבה לארץ ישראל וסיפור אהבה נוגע ללב שנרקם בין גבר לאישה ולא כבה במשך שנים ארוכות.

המלאך מאיסטנבול  - לקניה