סיפור חייו של יעקב מדר

מדרכי אבי לארץ אבות - סיפור חייו של יעקב מדר

סיפור חיים של יעקב מדר, יליד 1934, נפתח בעיירה עדרב שבדרום תימן. בהיותו כבן שבע החליטו הוריו להגשים את חלומם ולעלות לארץ הקודש.בעודם הולכים ברגל לעיר עדן נפרדו  דרכיהם; אמו ושני אחיו הלכו בכיוון אחר, ואילו יעקב ואביו המשיכו בכיוון אחר, אך גם דרכם של יעקב ואביו התפצלה, והילד הקטן הצליח להגיע בכוחות עצמו לעיר עדן ולהתאחד עם בני משפחתו. אביו מסיבות מצערות מצא את מותו בדרכו לארץ ישראל.  ב-1943, בהיותו כבן תשע, עלו בני המשפחה לארץ, ונשלחו למעברה בעתלית.

העלייה לארץ  מסמלת את המעבר  החד בין ילדותו שאבדה ובין חייו כאדם בוגר. הספר, מלבד היותו סיפור אישי, הוא גם מסמך המתעד את ההווי המיוחד של החיים בתימן ואת חיי  היומיום של הקהילה היהודית וכן מדגיש את הפערים בתרבות שבין עיר הולדתו בתימן ובין ארץ ישראל.
זה סיפור על ילד יתום שאיבד את אביו בנסיבות עלומות והגיע לארץ חסר כול. אף על פי כן הכה כאן שורשים. בכוחות עצמו בנה בית, נשא אישה והקים משפחה.
 

סיפור חייו של דוד פרלמוטר

בן חורג - סיפור חייו של דוד פרלמוטר

סיפור חיים של דוד פרלמוטר נפתח ב-1936 בבסרביה (היום מולדובה), שם נולד. מלחמת העולם השנייה הגיעה אל סף ביתו ב-1941 והוא הפך בן לילה ל"בן חורג", פליט ונרדף על ידי הגרמנים ועל ידי בעלי בריתם הרומנים והאוקראינים האנטישמיים. הילד בן החמש, שמשפחתו נעקרה, נאלץ לראות מדי יום מעשי שוד וביזה, מעשי רצח ונטישת תינוקות על ידי אימהות אומללות.

דוד מתאר בספרו את מוראות המלחמה מנקודת מבט של ילד ומספר איך הוא ובני גילו איבדו את התום ואת הילדות באותה מלחמת קיום אכזרית,
כאשר נאלצו לצאת לשדות לחפש תפוחי אדמה, או כשעבדו בפרך במפעלים שהרייך השלישי הקים בגטאות. גם כשהסתיימה המלחמה, דוד נותר "בן חורג", והתחושה של היותו חורג, ליוותה אותו גם אחרי שעלה לארץ, התגייס לנח"ל והיה ממקימי היאחזות אמציה שבחבל  לכיש.

תחושת היותו "בן חורג" ליוותה אותו גם כשהשתתף במלחמות ישראל והיה שותף בבניית הארץ ובמאמצי הקליטה של העלייה הגדולה ממזרח-אירופה בשנות החמישים. רק אחרי שהוא עצמו התקדם ורכש השכלה, ורק אחרי שנישא והקים משפחה, רק אז הרגיש "הבן החורג" שניצח, והוא גאה ששרד.

 

סיפור חייה של רבקה חיות

תם ולא נשלם סיפור חיי - סיפור חייה של רבקה חיות

סיפור חיים של רבקה החל ב-1928, בעיר דנציג, גדנסק של היום, שם נולדה בבית חם, מסורתי ואמיד. הייתה לה ילדות מאושרת. אביה בנימין שטרנפלד, שהיה איש חכם, ראה את הנולד, ב-1935 עלה עם בני משפחתו ארצה. הם השתקעו בתל אביב והתערו היטב. רבקה עברה מבית ספר דתי לחילוני, הצטרפה לתנועת הנוער "מכבי צעיר", ושם הכירה את יוסף חיות, לימים בן זוגה.

יוסף נולד ב-1922, בגליציה, בעיר קוסוב, ועלה בילדותו ארצה. במלחמת העצמאות השתתף בקרבות הנועזים בדרום הארץ. נישואיהם ולידת שני ילדיהם הפכו אותם למשפחה "מושלמת ומאושרת". אך אושרם נקטע עם פטירתם של אביה ושל יוסף, בתוך זמן קצר. רבקה נותרה אלמנה בת ארבעים, מטופלת באימא מבוגרת ובשני ילדים צעירים. האובדן הכפול והמשבר הקשה שהתלווה אליו טלטלו את חייה, אך חיזקו אותה בסופו של דבר. היום היא מוצאת את אושרה בחברת הילדים, הנכדים והנינים, והמסר שהיא מעבירה להם הוא: "להיות בן אדם ישר והגון."

זהו סיפור אישי ואופטימי, המשולב באירועים מהקמת המדינה ומספר על מאבקים ועל התמודדויות עם קשיים ומשברים. הספר מסתיים בתקווה ובתפילה, לחיים של שלום ושלווה. 

 

סיפור חייו של יעקב זרחי

עד 120 - סיפור חייו של יעקב זרחי

יעקב זרחי  נולד ב-1917. אביו נתנאל נולד בכווית. אמו סולטנה-בכורה נולדה בחברון למשפחת גוזלן, דור רביעי בחברון. בכתיבת הביוגרפיה שלו מתאר יעקב את הטבח ביהודי חברון, אף שהיה כבן שתים עשרה. הוא זוכר היטב איך הוא ובני משפחתו ניצלו בנס. בעקבות אותו טבח במאורעות תרפ"ט עקרו בני המשפחה לירושלים.

בכתיבת הזיכרונות מספר יעקב על התגייסותו לארגון ההגנה, כך הגיע לקיבוץ בית אורן, שם פגש את חוה שעלתה מרומניה במסגרת עליית הנוער.לאחר נישואיהם עברו לירושלים, משם לנתניה ולמושב משמרת. האושר המשפחתי נקטע בצורה טראגית, כשחוה נפטרה אחרי מחלה קשה.יעקב חזר לבית אורן. אחרי שנה נפטר בנו הצעיר אברהם, בדמי ימיו.   

בקיבוץ פגש את ציפורה (פליציה), שנולדה בבוקרשט, ב-1923. הסיפור חיים שלה כולל מעצר  בשל פעילות עוינת נגד המשטר הקומוניסטי.
במשך שנתיים ישבה בכלא דופטנה, עברה עינויים ולאחר ששוחררה, הוברחה לארץ והגיעה לבית אורן, שם הצטלבו דרכיהם של יעקב וציפורה.לאחר שנישאו, עקרו לקריית שמונה. שמונה עשרה שנה עבד יעקב כרכז תרבות בהסתדרות והרבה בפעולות התנדבות, עד שהחליטו לעזוב למרכז. זהו סיפור חיים על נדודים, על חלוציות ועל בניית הארץ.
 

אבא זליג קרוין

אבא זליג קרוין - עדות השרדות מהשואה, כפי שנכתב ע"י בנו, כתב מאיר

זליג קרוין נולד בפלוינסק, ב 1920, ונשאב למלחמת העולם השנייה. כבחור צעיר, נמרץ ובעל תושייה רבה הצליח לשרוד את מחנות אושוויץ במשך שנתיים וחצי. זליג קרוין שרד את המחנות על ידי יצירת תלות של הנאצים (ימך שמם) ביכולותיו הטכניות המופלאות. הוא יצא ממחנה התופת יחד עם הנאצים, כשהוא מחופש לאחד מהם, ושרד את המסע המשותף, עד לבריחה שלו מהם. רק תושייתו, עוז רוחו ותעוזתו הנחרצת עמדו לו באותן שנים של תופת.

 

סיפורו אברה מולה

סיפור חייו של אברה מולה ז"ל - סיפורו אברה מולה

"סבי אברה מולה שמור עדיין בזיכרוני," כך כותבת נכדתו אבבץ'. "אני גאה ומאושרת שזכיתי להכיר את דמותו המופלאה ואת אישיותו המיוחדת, לכן החלטתי להוציא לאור את סיפור חייו. היה לי חשוב מאוד להנציח את שמו, על מנת שאנחנו, נכדיו והנינים שלו וכן הדורות הבאים, ידעו מי היה אברה מולה ויתגאו בו."

הספר מתאר מעט את ימי ילדותו, את מעשיו ואת תרומתו הגדולה לקהילה היהודית, שלמענה לחם באומץ לב. אברה מולה סיכן את חייו למען אמונתו, ואף ישב בכלא, כשנאבק לשפר את תנאי חייהם של היהודים בני קהילתו. גם אחרי שעלה לארץ המשיך אברה מולה לסייע לבני קהילתו.

הספר הוא דו-לשוני. הוא נכתב ויצא לאור בעברית ובאמהרית.

 

סיפורו של ירגה זאיסאנו ארטה

זכרונות מבית ייך ומבית ארטה - סיפורו של ירגה זאיסאנו ארטה

זהו סיפור חייו של ירגה זאיסאנו ארטה שנולד במחוז גונדר שאתיופיה ועלה לארץ ב-1989, בהיותו בן ארבעים. הספר מספר את סיפורם של בני משפחתו על רקע ההפיכות באתיופיה והמצב הפוליטי המעורער, ומן הצד השני - הכמיהה לארץ ישראל.

הספר הוא גם מסמך מרתק, המתעד את סגנון חייהם ואת המסורת והמנהגים המיוחדים של "בית ישראל". ירגה מדגיש את הפער שבין התרבות המערבית ובין התרבות של בני קהילתו, יוצאי אתיופיה, וחושף את המתח שנוצר על רקע רצונם העז להתערות בחברה הישראלית, ומן הצד השני - לשמור על הייחוד, על התרבות ועל המורשת, שהביאו אתם מארץ מוצאם.

 

סיפורו של ישראל זיידנברג

חיי ישראל  - סיפורו של ישראל זיידנברג

שראל (וולטר) זיידנברג נולד בגרמניה ב-23 דצמבר 1921 למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת. באוגוסט 1937 עלה לארץ במסגרת עליית הנוער ונקלט בקיבוץ דגניה ב'. ב-1 בינואר 1920 נולדה ברוסיה זלטקה (יעל) גלס והתחנכה בבית יתומים בליטא. בהיותה בת עשר עלתה לארץ ונשלחה להכשרה בבית הספר החקלאי בן שמן.

חייהם של ישראל ויעל זיידנברג הצטלבו כשחברי הגרעין בדגניה ב' הצטרפו לבוגרי בן שמן להקמת קיבוץ אלומות. בתנאים הקשים של פורייה נוצר סיפור אהבתם, בעקבותיו הקימו את ביתם באלומות. ישראל לא הסתגל לחיי הקיבוץ. הזוג ושלושת ילדיהם עברו למושב השיתופי מולדת. יעל שנפטרה ב-1 נובמבר 2006, נקברה באדמת מולדת. ישראל, שהתברך בתבונת כפיים, משלב יכולת טכנית ייחודית עם רעיונות מקוריים. במהלך שנותיו המציא ופיתח כלים חקלאיים ותעשייתיים שהפכו מודל לחיקוי והביאו תועלת להתיישבות העובדת בישראל.

אבל היצירה הגדולה של חייו היא המשפחה שהעמיד- שלושת ילדיו, עשרת נכדיו, וניניו והקשר שהצליח לשמר עם נצר המשפחה בגרמניה. זהו סיפור חיים על חלוציות, על הגשמה ויצירה ובייחוד על אודות משפחה אחת אופיינית לתקופתה.

 

ביוגרפיה של ישראל בנימיני

ישראל בנימיני 1911-2006 האוטוביוגרפיה של ישראל בנימיני, יקיר העיר רמת-גן חוברת לזיכרו של ישראל בנימיני, יקיר העיר רמת גן. היה חבר מועצה במשך עשרים ושלוש שנה וכן כיהן כסגן ראש העיר המיתולוגי אברהם קרניצי. בנימיני שלמד הנדסה בצרפת, עבד במשרד השיכון עם הקמת המדינה, והיה מבוני הארץ וממייסדיה. הוא נפטר לפני כשנה בגיל תשעים וחמש וחצי.
 

סיפורו של חיים זר

זר סיפורי חיים - סיפורו של חיים זר

חיים נולד באפגניסטן ב- 1929. באמצע שנות השלושים, כשהתערער המצב הכלכלי והביטחון האישי של יהודי אפגניסטן, החליטו הוריו לממש את שאיפתם מדורי דורות, לעלות לארץ ולהתיישב בירושלים.

הם עברו מסע תלאות מפרך, אך לא חלב ולא דבש מצאו כאן, אלא ניכור, דלות, עוני משפיל ומחלות. אביו נפטר והותיר אותו ואת בני משפחתו רעבים ללחם. חיים היה בן אחד עשרה, כשהבין שאין לו ברירה, אלא לסמוך על עצמו. הוא עבד בסבלות, בחקלאות, בענף הבנייה, עד שהצליח לבנות את עצמו ולהיבנות כאן, והוא הקים משק במושב והקים משפחה. זה מסע הישרדות של ילד שהגיע בחוסר כול לארץ, שהייתה אז בראשית התהוותה. וסיפורו האישי שזור בסיפור הקמת המדינה.